אלבר ש י רותי מימונית בע"מ נ' ונסיה ואח'

החלטה

שם הנתבעת 1 יתוקן כמבוקש.

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"א, 13/01/2011 במעמד הנוכחים.

אבי שליו, שופט

החלטה

אני פוסק לעד שכר בטלה בסך של 250 ₪.

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"א, 13/01/2011 במעמד הנוכחים.

אבי שליו, שופט

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 24.9.07 בנתיבי איילון בתל אביב.

עפ"י הנטען בכתב התביעה רכב הנהוג בידי הנתבעת 1 והמבוטח ע"י הנתבעת 2 סטה מנתיבו, פגע ברכב התובעת וגרם לו לאבד שליטה.

בדיון שהתקיים בפניי היום נחקרו הנהגים המעורבים.

לאחר ששמעתי את העדויות סבורני כי דין התביעה להידחות. ראשית, הנטל להוכחת נסיבות התאונה מוטל על התובעת. מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל ונסיבות התרחשות התאונה לא הוכחו דיין. כל צד טען שהצד האחר הוא שסטה לנתיבו ולא ניתן היה לקבוע ממצא בענין זה.

הנהג מטעם התובעת העיד כי לא ראה את התרחשות התאונה ובעצם לא ראה את הנתבעת סוטה למסלולו, אלא הוא הרגיש את הפגיעה ולמד על הסטיה הזאת מהעובדה שהוא עצמו לא חש שהוא סטה מנתיבו.

נוסף על כך, עיון בתמונות הנזק שאירע לרכב התובעת מראה שני מוקדי נזק. מוקד אחורי שאירע בכנף הימנית אחורית של הרכב, שם נראה נזק בגין שפשוף ואף מעיכה קלה. מוקד הנזק הנוסף הוא באזור הדלתות הימניות של הרכב, וזה נזק שנגרם עת ניסה נהג התובעת להשתלט על הרכב שאיבד שליטה ורכב הנתבעת פגע בו כשהרכבים ניצבים בצורה מאונכת האחד כלפי השני. בחינת הנזק שאירע במוקד האחורי מראה כי אין מדובר בנזק משמעותי שעלול להסיט את הרכב ממסלולו בצורה שבה מתאר נהג התובעת. אינני מקבל את ההסבר שמציע ב"כ התובעת בסיכומיו ולפיו אופן הפגיעה במוקד האחורי אינו תואם את גרסת הנתבעת, שכן לטעמי הפגיעה במוקד האחורי יכולה היתה להגרם עת סטה נהג התובעת לנתיב של הנתבעת ועדיין סטיה זו יכולה היתה לגרום לאובדן השליטה ברכב.

לא הוצגו בפניי תמונות של הנזק שנגרם לנתבעת וממילא לא מצאתי לבסס ממצא על השוואת הנזקים בין שני כלי הרכב.

בנוסף הופניתי בסיכומי ב"כ הנתבעת להימנעות התובעת לזמן לעדות את אשתו של נהג התובעת, שנכחה ברכב בזמן אירוע התאונה. אמנם נטען כי אשתו בהריון ונקבעה לה בדיקה רפואית דחופה אולם לא הובאה כל אסמכתא לכך והתובעת לא עתרה לדחיית הדיון בענין זה. כמו כן אף לא ביקשה מראש את זימון אשתו של הנהג לעדות, בניגוד לעתירתה המפורשת לזמן את הנהג עצמו. אינני נותן משקל רב לנסיבה זו ולא הייתי מבסס הכרעה רק על סמך הימנעות זו, אולם היא מצטרפת ליתר הנסיבות שציינתי לעיל.

באשר לטענות ב"כ התובעת בסיכומיו כי גרסת נהג התובעת תואמת את הודעתו לביטוח וזאת בניגוד לגרסת הנתבעת, הרי שלא מצאתי כל הבדל ממשי בהשוואת העדויות לגרסה שצוינה בהודעות. שתי ההודעות מנוסחות באופן חופשי ומציינות את דבר הפגיעה מבלי לציין במפורש את הסטייה של הצד האחר. נכון הוא שלעיתים ניתן ללמוד מהשוואת העדויות להודעות הביטוח ולבחון את ההבדל בין הגרסאות, אולם לא כך במקרה דנן. לא מצאתי ממש אף בטענה כי הנתבעת ציינה בהודעתה לחברת הביטוח כי היא מעלה השערה בדבר הנסיבות, ויש מקום לקבל את הבהרתה כי ההשערה מתייחסת לכוונה של נהג התובעת כשסטה למסלולה. ממילא קבעתי כי שני הצדדים לא ראו באופן ישיר את נסיבות התאונה והם מסיקים את הנסיבות מהתוצאה.

משכך, ומשלא הוכחה האחריות של הנתבעת לתאונה, דין התביעה להדחות.

בנסיבות הענין לא מצאתי לעשות צו להוצאות, למעט הוצאות הנתבעת 1 בסך 200 ₪.

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"א, 13/01/2011 במעמד הנוכחים.

אבי שליו, שופט